השבוע הגיע חתול למרפאה במצב כללי ירוד ביותר. החתול היה מיובש, פרוותו דהויה, ריח רע נדף מפיו והבעלים דיווחן שאינו מסוגל ללעוס ולבלוע. בדיקות דם הצביעו על פגיעה בתפקוד הכליות ואנמיה. בצילום התגלו כליות מוגדלות. כל הסימפטומים הצביעו על אי ספקית כליות, אבל השאלה עתה האם זו מחלה ראשונית או משנית, כלומר האם אי-הספיקה זו המחלה עצמה או שמא זוהי תגובה לתהליך פוגעני אחר. הטיפול שבוצע לבסוף הוא עקירת כל שיני החתול. מה היתה אם כן אותה מחלה שאילצה אותי לנקוט בטיפול כה קיצוני ?
מחלות אוטואימוניות הן מחלות בהן תאי מערכת החיסון שתפקידם לשמש כהגנה מפני מזיקים חיצוניים, תוקפים תאים ורקמות של הגוף. במקרה של החתול מדובר במחלה של חלל הפה הפוגעת בחניכיים ובסביבתן. לא ברור מה הגורם למחלה אך ידוע שאבן שן מגבירה סיכוי לחלות וכן ישנם גזעים כמו סיאמי והימלאיה ששכיחות הבעיה גבוהה אצלם בשל גנטיקה. לעיתים המחלה מופיעה עם מחלה אחרת ברקע כגון מחלות נגיפיות, סכרת, זאבת ואלרגיה למזון ולכן יש לבצע אבחנה מקפת כדי לקבל תמונה בריאותית שלמה.
אף כי קשה לצפות לשיתוף פעולה מצד החתול, ניתן לשלוט במחלה על ידי שמירת הפה נקי מאבנית, צחצוח במשחת שיניים מיוחדת לבעלי חיים ומתן מזון מיוחד יבש לשיניים. כאשר המצב מחמיר ללא אפשרות לשלוט במחלה, לא נותר אלה לעקור את כל השיניים, תהליך שיכול להיות קשה במיוחד כאשר חלק מהשיניים בריאות ועם שורשים עמוקים.
ולמי שדואג איך יסתדר החתול ללא שיניו אומר שרוב החתולים מקבלים בברכה את "הסרת מקור הכאב" ומהר מאוד מסתגלים למציאות החדשה. גם החתול גיבור סיפורינו התרגל למציאות החדשה ובעליו דיווחו שהוא שב לאיתנו, חזר לאכול מזון יבש ומרגיש מצוין.