"ילדים מחפשים כל העת דרכים חדשות ליצירת קשר עם העולם. אומנם הם יוצרים קשר עם ילדים אחרים ועם מבוגרים, אך זה תמיד קשר דו סטרי המחייב השקעה רגשית ונפשית עמוקה. חייבים לתת כדי לקבל, לוותר, להתחשב, להבין , לא לפגוע.
הקשר שלנו עם בני אדם מושפע מערכים, מנורמות ומצווים חברתיים ומוסריים מורכבים.
הקשר עם בעלי חיים נושא אופי אחר. נכון, צריך לספק לכלב את את צרכיו (ואלה אינם מעטים כלל) אך בתמורה זוכים בהרבה נאמנות, צייתנות ואהבה. הכלב אינו מודד את בעליו הצעיר באמות מידה של יופי, חוכמה או הצלחה בלימודים.הוא מוכן לקבל את הילד כמות שהוא על כל חולשותיו ומגרעותיו.
אהבתם של בעלי החיים היא אהבה שאינה תלויה בדבר. זוהי אהבה בלי תנאים, אהבה שכולנו חושקים בה, בפרט ילדים הנתונים לביקורת
וללחץ מצד המשפחה והחברה…."
הפסקה שלקוחה מספרה של ד"ר עדנה כצנלסון "דיאלוג עם ילדים" מתארת באופן מופלא את יתרונות הקשר בין ילדים עם בעלי החיים.
בהמשך הפרק "חבר על ארבע" מובאים יתרונות נוספים הטמונים בקשר הזה :
- הכלב לא מתחרה בילד ומאיים על ה"אני " שלו
- נוצר קשר ראשוני לא מילולי בדומה לקשר שיוצר התינוק עם אמו
- הכלב רגיש למצב רוחו של אדונו ויודע לקרוא גם את תחושותיו המורכבות ביותר
- ילד המחבק חתול או כלב חש בהולם לבה של החיה – דבר המגביר את תחושת הביטחון של הילד.
- תלותו של הכלב באדוניו הצעיר נותנת לילד תחושה של ערך וחשיבות – הוא מתנסה בחווית "הורות" המוכרת לו אך שונה לחלוטין. לא עוד הוא המקבל הוראות וננזף. כאן הוא המטיף מוסר, מחנך.
- ילדים נוטים להאניש את חיה ולהשליך עליהם רגשות ותחושות שאינם מסוגלים להרגיש בדרך רגילה. כך יכולים הילדים להחצין רגשות ודחפים אשר לא יכולים לבוא לידי ביטוי באופן אחר.
למי שלא נוטה להשתכנע מדברי פסיכולוגים פשוט שיצפה בסרט "אני ומארלי" המגולל את סיפורה של משפחה המאמצת גור לברדור היפר אקטיבי. סיפורו של הכלב שזור בסיפור המשפחה שחווה קשר אמיץ ומיוחד…הכינו את הממחטות – ואולי אף את הבית לאימוץ חבר חדש על ארבע.