השבוע הגיע למרפאה כלב עם פצע שלא נרפא מזה כמה חודשים. הפצע החל כפצע קטן גדל ושגשג כשמספר סוגי אנטיביוטיקה שניתנו לא עזרו ואף החמירו את הבעייה. קבלת חוות דעת שנייה הינה מקובלת גם ברפואה וטרינרית ומאפשרת לשקול את דרכי הטיפול מזויות חדשות.
ואכן, לאחר שהבנתי את התמונה ביצעתי תרבית שהאירה את המקרה באור שונה.

שימוש יותר באנטיביוטיקה ידוע כמחולל בעיות גם בקרב אנשים משום שהוא פוגע ומשמיד גם את החיידקים הטובים שלהם תפקיד מכריע במערכת החיסון כמונעי מחלות וכמגנים מפני חיידקים וירוסים ופטריות. בנוסף החיידקים מפתחים מנגנוני עמידות המונעים לבסוף מהאנטיביוטיקה להשפיע. המנגנונים אף מועברים בתורשה בין החיידקים מזנים שונים וכך נוצרים דורות חדשים של חיידקים המצויידים במנגנונים עמידים לאנטיביוטיקה.
לעיתים כשלא ניתן לבצע תרבית וטרינר ייתן אנטיביוטיקה על פי המיקום בו נמצא הנגע ביודעו כי סוג זה הוא יעיל במיוחד לאזור זה ומשום הידע בדבר קיום חיידקים מסויימים באזורים מסויימים.

התרבית היא הצמחה של חיידקים בתנאים האידאלים בשבילם על מנת שנוכל לבודדם ולבדוק לאיזה סוג תרופה הם רגישים יותר. בבדיקה מזהים את צורת גידול הפרזיט ולפי זה יודעים מהו אותו חיידק ומהי שיטת הטיפול היעילה ביותר. הבדיקה נחשבת מעט יקרה ולכן לא תמיד ממהרים לבצעה אף שהיא מאפשרת חיסול ממוקד. חשוב ליידע את בעלי הכלב בדבר בדבר בדיקה זו ולהסביר את העלות שתיתכן אם לא מבצעים אותה ופועלים בשיטת ה"ניסוי והטעייה".

במקרה של הכלב בראשית הסיפור, לא די שניתנו סוגים של תרופות ללא הצלחה, המפרק בו היה הזיהום נחשב אזור אליו התרופות פחות מגיעות בשל זרימת דם מועטה.
התרבית במקרה זה הראתה חד משמעית זיהום של חיידק צואתי מסוג קולי וסטרפטוקוקוס – חיידק אלים המגיב לאנטיביוקיה ספציפית.

בעת הטיפול יש לתת פרוביוטיקה שתפקידה להגן על הגוף ולעודד צמיחה של חיידקים חיוביים. יש לשים לכל תופעת לוואי כמו גרויים, אלרגיות, כשל כלייתי ולדווח על כך לרופא מבעוד מועד.
וכמובן, לא לתת תרופות על דעת עצמכם, ובעיקר לא אנטיביוטיקה.