זכיות בעלי חיים

"אדם הוא מוסרי לאמיתו, רק כאשר הוא מציית לחובה המוטלתעליו לעזור לכל יצור חי שהוא יכול לחלץ מסכנה, וכאשר הוא סוטה מדרכו, כדי להימנעמלפגוע בכל דבר חי. בשבילו חיים בתור שכאלה הם קדושים. הוא אינו מרסק שום גביש של קרח המנצנץ בשמש, אינו תולש שום עלה מעץ, אינו תולש שום פרח, ונזהר שלא למעוך שום חיפושית בלכתו".

הקשר בין בני האדם לבין בעלי החיים הנו מורכב מאד וימיו כימי ההיסטוריה האנושית. תפיסת "מותר האדם" הגורסת כי האדם הינו "נזר הבריאה" – הייתה דומיננטית בפילוסופיה המערבית ומקורה בתפיסות היסודיות של הדתות המונותיאיסטיות. עם זאת היו גם פורצי דרך מחשבתית ביניהם ניתן למצוא את ד"ר אלברט שוויצר (שאחת מאמרותיו פותחת מאמר זה) הרופא המסור המשמש כדמות מופת ששאף להחיל את ערך קדושתהחיים על כל היצורים החיים.

שוחרי טובת בעלי החיים מחזיקים בשתי גישות:

  • הגישה הראשונה - הדואגת לרווחת בעלי החיים ומטרתה מניעת סבל מהם. גישה זו אינה שוללת שימוש בהם לטובת האדם.
  • הגישה השנייה - מצדדת בזכויות בעלי החיים כשהטיעון המרכזי של חסידיה הוא שאין להפלות פרט כלשהו בגלל השתייכותו למין ביולוגי כשם שאין להפלותובגלל השתייכותו לגזע או קבוצה כלשהי. במלים אחרות, קביעת גבול הזכויות לבני אדם בלבד הנה שרירותית.

כל האמור פשוט נראה לא רלוונטי כשמדברים על חיות מחמד ביתיות וכל מי שגידל כלב או חתול מבין שלאחר זמן מה פשוט מתאהבים ביצור הנבון והנאמן וכמובן שאין מקום לדבר על מניעת סבל או הפליה. יש עוד הרבה עבודה עד שבעלי חיים אלה יהפכו לשווה בין שווים, אבל כל חקיקה ויוזמה מקרבת למטרה זו (כמו רשימת מקומות הבילוי המאפשרת להכניס חיות מחמד לתחומה).

ואם כבר מדברים על שוויון – ידידה של המשפחה העובדת בחברה במשגב (רק נזכיר שהחברה עוסקת בהקניית שפה זרה לתלמידים בכל העולם) מספרת בהתרגשות כי בחוברת הנהלים של החברה יש סעיף נפרד שמנוסח כדלקמן "כלבים מוזמנים להגיע עם הבעלים ולשהות עמם בחדרם – לא יסתובבו במטבח ובחדר האוכל, באחריות הבעלים לנקות לכלוך שגרמו לו". ידידה זו מספרת שמראה הכלבים – הרובצים בניחותא במסדרונות, משחקים וניגשים מדי פעם לחדר זה או אחר כדי לקבל ליטוף – משרה אווירת רוגע שלווה והרמוניה. אנשים רבים אינם מאמצים חיה משום שלא רוצים להשאירה בבית כשהם שעות ארוכות בעבודה. פיתרונות ויוזמות מעין אלה מקדמים לעין ערוך את נושא זכויות בכלי החיים.