השבוע התקבל טלפון חרום בהול קרוב לחצות.
היו אלה שני חיילים שהיו עדים לכלב שנדרס ומצפונם לא אפשר להם להמשיך בדרכם מבלי שייסעו לכלב האומלל.
בשיחה הטלפונית הקצרה הבנתי שהם לא בעלי הכלב אבל המצב דורש טיפול דחוף ולכן שמתי את פעמיי למרפאה כדי לקבלם.
הכלב אובחן כסובל משבר פתוח ומדמם ולכן היה צורך לפעול בדחיפות. במקביל נעשו נסיונות עיקשים לאתר את בעליו על מנת ליידע אותו בפרטי המקרה ובטיפול הצפוי. ניסיונות התקשרות לשני טלפונים של האיש עלו בתוהו, חיפוש במאגר השבבים וכן כל נסיון אחר להשיגו כשלו גם כן (יש לזכור כי היה זה אישון לילה) .
מפאת מצבו של הכלב לא נותרה ברירה אלא למהר ולבצע עזרה ראשונה כשהעלות אם תיגבה או אם לאו, הופכת להיות עניין משני.

למחרת בצהריים אותר סוף סוף האיש וכששמע את סיפור ההצלה של כלבו, שהתאפשר בזכות חיילים טובי לב ווטרינר אחד שוויתר על כמה שעות שינה, כל שהיה לו הוא להלין על העובדה שטיפלו בכלב ללא ידיעתו, מה שחייב אותו בתשלום על העזרה הראשונה.

אסא כשר (2003) הגדיר כך את המושג אתיקה מקצועית: תפיסה סדורה של האידיאל המעשי של ההתנהגות במסגרת מקצועית שהיא מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת. במילים אחרות זוהי התבוננות מקיפה של סוגיות  מקצועית והאופן בו ניתן לפתור אותם במקצועיות. באתר השירותים הוטרינרים מובאים נוסחי אתיקה מקצועית שנוסחו ומקיפים תחומים שונים מעולם הרפואה הוטרינרית. בעודי מעיין השבוע בסעיף 'אשפוז' מצאתי את כלל האתיקה הבא : "יש לקבל מראש את הסכמת הלקוח לביצוע כל פרוצדורה אבחנתית או טיפולית החורגת מכפי שסוכם. עם זאת, אם נדרשת התערבות דחופה לשם הצלת חיים והבעלים אינם זמינים מותר לווטרינר לבצע את הנדרש גם ללא הסכמתם המוקדמת…".
ואכן, בעת שהכלב שכב על שולחן הטיפולים בעודי חוכך כיצד להתקדם באם הבעלים לא יאותרו, הכריעה טובת הכלב את הכף והוא זכה לטיפול מקצועי ויצא מכלל סכנה. אין ספק שמעבר לכללי אתיקה יבשים פועלים במצבים כאלה גם תכונות אישיות והשקפת חיים. כל אלה מביאים את בעל המקצוע להחלטות ראויות.
בעל הכלב המשיך לרטון מדוע הצלתי את הכלב ולא יכולתי שלא לחשוב שאם היו נאכפים כללי אתיקה גם לבעלי כלבים, רווחת הכלבים היתה משתפרת והם לא היו ננטשים, נזרקים או לא מטופלים….

 

 

0 Comments
0 Pings & Trackbacks

כתיבת תגובה