מרינה פנתה אליי בקול שקט ועצוב ואמרה שכנראה הגיעה השעה להחליט החלטה קשה לגבי הכלב בן ה-16 אותו היא מגדלת מאז נולד.
אומנם הכלב נוטל תרופות קבועות לטיפול בבעיות הגיל אבל לאחרונה נראה שהמצב מדרדר, הוא לא שולט על צרכיו ומתקשה ללכת אפילו מעט בטיול היומי. גם פיתח לאחרונה חרדת נטישה ולא מוכן להישאר בבית לבד, וכשחוזרים הביתה הוא כל כך מתרגש, נובח ללא הפסקה ומתקשה לנשום.
גם מרינה אינה אשה צעירה וקשה לה לרדת ארבע קומות ברגל כדי לטייל עם הכלב וגם לנקות כל היום צרכים מהרצפה.  "אני סובלת והוא סובל…בבקשה דוקטור עזור לנו".

שירותים רפואיים מתקדמים הביאו לכך שתוחלת החיים של חיות המחמד התארכה ולא נדירים המקרים בהם חתול או כלב מגיעים לחמש עשרה שנה ואף יותר.
הכלב הגריאטרי עלול לסבול מבעיות בדומה לבני אדם : סניליות, ירידה בשמיעה, התנהגות כפייתית בדמות יללות או נביחות בלתי פוסקות, ירידה בתפקודים פיזיים והשמנה. לרוב התסמינים הללו יש טיפולים שמטרתם לשמור ולהאריך את איכות החיים ולכן חשוב לבצע בדיקות תקופתיות על מנת לאתר את הבעיות מבעוד מועד ולטפל בהם. בשלבים בהם התפקודים הולכים ומדרדרים יש לתת את הדעת האם בעל החיים סובל. סבל נגרם כאשר הוא אינו יכול לקום לבדו, אינו שולט בצרכיו ולא מסוגל להגיע לצלחת אוכל שלו. מצב זה מוגדר סיעודי והוא אכן מסב סבל לבעל החיים. יש לבצע הפרדה בין סבל הבעלים לסבל החיה. סבל הבעלים אינו סיבה להמתת חסד ויש למצוא פתרונות אחרים.

במקרה של מרינה גם הכלב הקשיש סבל וגם הבעלים ולכן מה שנותר לקבוע זה תאריך להמתת חסד. מאחר ומרינה אינה ניידת הגעתי לביתם במסגרת ביקור בית ומצאתי אותה מחבקת את הכלב כשדמעות בעיניה : "דוקטור, אני מצטערת שהטרחתי אותך …אבל אני לא יכולה". הרגעתי אותה וביקשתי שתתקשר כשתהיה מוכנה. יצאתי לאוויר הקריר עם אותה מועקה קטנה שמזדחלת לה במצבים כאלה. 25  שנה במקצוע ותמיד זה קשה כל פעם מחדש.

 

0 Comments
0 Pings & Trackbacks

כתיבת תגובה